הדימוי הזה מלווה אותי מלפני זמן הקורונה, אבל המשמעויות שלו התרחבו.
הדימוי נוצר לפני שלוש שנים בעבודה על דלת שכיסיתי בתוכניות בניה ועליה הוספתי דמויות נשים עוסקות במלאכת בנית הבית אבל מתוך העיסוק הסטראוטיפי של מלאכות נשים. מה שהפך את העשיה דמיונית וקצת מופרכת.
האשה הזו יוצרת בתים בתבנית, כמו יצירת עוגיות בתבנית נלחצת בבצק, או הפיכת דלי חול ליצירת ארמון חול .
הדמות הנשית המעודנת בחלוק עבודה ותסרוקת של פעם, עוסקת במלאכה של פס ייצור מדומיין
בהמשך פס הייצור המדומיין והמלאכה הנשית קיבלו את מרכיב הפרוק וההרכבה או ההרס והבניה.
העבודה היתה אמורה להיות חלק מתערוכה של La Cultur TLV, שבוטלה בגלל הקורונה
אבל היא המשיכה לייצר חיים משלה.
בתוך המציאות המוזרה שנקלענו אליה. סגורים בבתים בין קורונה למשבר פוליטי מאיים יותר מהמגפה, חשבתי על תהליך ההרס של שלוש מערכות בחירות ופוליטיקה של שקרים, שחיתות והסתה, אשר מפוררים לנו את הבית.
והציור קיבל תנועה:
de-construction
אבל אחרי, פירוק כחול לבן, אחרי שתיקת הכבשים של בית המשפט העליון, אחרי תמיכת רוב חברי הכנסת בראש ממשלה מואשם בפלילים, אחרי השבעת ממשלה מנופחת ומנותקת מצרכי השעה, אחרי נטישת כל העצמאים לאובדן פרנסתם... אחרי כל אלו אני מבקשת לראות תהליך של הרס כתהליך פירוק להרכבה.
כמו בטבע, כדי שתתאפשר צמיחה מחודשת של תאים, מתרחשת התפוררות טבעית של תאים אחרים.
אז הפרוק נדרש לשם הבניה המחודשת.
מצפה שגם כחברה נשוב במהרה לתהליך הבניה מחדש
reconstruction
Comentários